קטעים נבחרים

רונן חירותי
לימודי מוסיקה וסאונד במוסד לימוד

בשנים האחרונות נדמה, כי קריירה מוסיקלית מצליחה הפכה להיות פשוטה ונגישה להשגה יותר מאי-פעם: תופעות כמו 'כוכב נולד', מחד גיסא, והקלות היחסית שבה ניתן ליצור מוסיקה באמצעות תוכנות, במחשב הביתי, מאידך גיסא, נוטעות בקרב צעירים רבים את התחושה כי התהילה הינה בהישג-יד: קחו כף גדושה של כישרון טבעי, הוסיפו לה שני קשרים, קמצוץ ציוד ומעט קסם אישי, ערבבו את התערובת במיקסר עד לקבלת מרקם חלק ואחיד, טפטפו מעליה טיפת מזל, והרי לכם מתכון פשוט ומהיר לפיתוח קריירה מוסיקלית.
בעייתיותו העיקרית של המתכון הזה היא בכך שסיכויי הצלחתו אינם שונים מהותית מסיכויי הזכייה בלוטו. 50,000 מועמדים מנסים את מזלם מדי שנה ב'כוכב נולד', אך רק חלקיק של פרומיל מהם מגיעים לשלבי הגמר; אלפים רבים, בישראל לבדה, מתקינים לעצמם תוכנות ליצירת מוסיקה במחשבם, אך רק בודדים מהם מצליחים לפתח, על בסיס זה בלבד, קריירה משמעותית בתחומי המוסיקה והסאונד.
[המאמר המלא בחוברת]

אריק שפירא
לימוד קומפוזיציה

כתלמיד באקדמיה למוסיקה בתל-אביב, בשנות השישים הראשונות, למדתי מה שכל מוסיקאי מקצועי (בניגוד לקומפוזיטור-אמן) אמור לדעת: סולפז', קונטרפונקט-פלסטרינה, קונטרפונקט-באך, הרמוניה מודאלית, הרמוניה פונקציונאלית, הרמוניה חופשית, תזמור, קריאת פרטיטורות, שליטה במפתחות שאבד עליהם הכלח, תרגום פרטיטורה לנגינה בפסנתר, כאשר כל קרן כתובה בטרנספוזיציה שונה. סיימתי את חוק לימודי כ'מלומד' בנוסח המאה התשע-עשרה, כפי שלמדו בברלין או בבודפשט.
בדיעבד, הנגזרות האסתטיות מן העולם הזה חודרות בלי משים למחשבה האמנותית. לימוד תזמור מדוקדק וקפדני, על-פי דביסי או ראוול, יביא בסופו של דבר להשתלטות דפוסי החשיבה והקומפוזיציה של מלחינים אלה. המוסיקה של דביסי והתזמור שלו חד הם. התזמור הוא מרכיב מרכזי בקומפוזיציה. ובמיוחד כאלה הם פני הדברים אצל ראוול. ידיעה מדוקדקת ומעמיקה של אופן התזמור של ראוול, היא בעצם ידיעה עמוקה של הקומפוזיציה של ראוול. אימוץ השפה התזמורתית של ראוול או דביסי, תביא ליצירה מוסיקלית בנוסח ראוול ודביסי.

דוצ'י ליכטנשטיין הקונצרט ה'חי' בקוריקולום הבית-ספרי – אפיזודה חולפת או אירוע חינוכי רציף ומתמשך?

...it is necessary to understand why a madrigal by Gesualdo or a Bach Passion, a sitar melody from India or a song from Africa, Berg’s Wozzeck or Britten’s War Requiem, a Balinese gamelan or a Cantonese opera, or a symphony by Mozart, Beethoven, or Mahler, may be profoundly necessary for human survival...
(John Blacking, 1973).

הקסם שמהלך עלינו ג'ון בלקינג בדבריו בנושא הנדון, הינו ביטוי לתשוקה שאינה מסתפקת בהכרת עולמנו ואף אינה מבקשת לעצבו, אלא אך לבדוק הרגלים מנטאליים של בני אדם, לבדוק את הדרך שבה הם פועלים וחושבים, לבחון מחדש תקנות ומוסדות.

שלושים השנה המפרידות בין משאלתו של בלקינג, בספרו הפרדיגמטי How Musical is Man? (1976), ובין תופעת 'הכפר הגלובאלי', ההולך ומטשטש כל יסוד פרטיקולרי של התרבויות, מטילות ספק בכוחן של יצירות-המופת שהוא מזכיר להיות למושא הזדקקות.
(המשך המאמר בחוברת)